החלטה בתיק מ"ת 52504-09-12 - פסקדין

1.            החלטה זו עניינה קיומה של עילת מעצר בעניינם של משיבים 3 ו-4 (להלן: "המשיבים").

2.            כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן "החוק") וסיוע לאחר מעשה, עבירה לפי סעיף 261 (1) לחוק.

3.            על פי המתואר בכתב האישום, לאחר שדרס משיב 1 במזיד את ליאור פרחי (להלן: "המנוח") התקשר משיב 1 למשיב 3 וביקש ממנו להגיע לביתו ולמלטו לתל אביב. משיב 3 הסיע את משיב 1 לביתו של משיב 4 ביפו, ביודעו כי משיב 1 פגע במנוח והפקיר אותו בצידי הכביש.

4.            בהגיעם לביתו של משיב 4, סיפרו משיבים 1 ו-3 למשיב 4 על הפגיעה במנוח. לאחר מכן, החליטו השלושה לנסוע לעבר ביתו של נאשם 1 בכפר קאסם אך משהבחינו בניידות משטרה שבו על עקבותיהם לביתו של משיב 4. במהלך הנסיעה נודע למשיב 1 כי המנוח נפטר והוא עדכן את משיבים 3 ו-4 במידע זה. בהגיעם לביתו של משיב 4, יצאו משיבים 3 ו-4 לרכוש מזון ואלכוהול עבור משיב 1.

5.            בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצרו של משיב 1 עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו ולהותרת התנאים המגבילים אשר הושתו על משיבים 2-4 על כנם.

6.            ב"כ המשיבים הסכימו לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית אך חלקו על קיומה של עילת מעצר כנגד המשיבים ולחלופין טענו כי יש לאזן בין עוצמתה הנמוכה של העילה לבין התנאים המגבילים אשר הושתו על המשיבים עוד בטרם הוגש כתב האישום.

7.            ב"כ המבקשת הפנה לחומרתה של עבירת הרצח המיוחסת למשיב 1 בכתב האישום ולסיועם של המשיבים לניסיון הימלטותו של משיב 1 מלתת את הדין על עבירה חמורה זו.

8.            ב"כ המבקשת הדגיש את מודעותם של המשיבים למעשי המשיב ולתוצאותיהם ההרסניות של מעשים אלו, תיאר את זלזולם של המשיבים בהליכי המשפט ואת שוויון הנפש של המשיבים ביחס למעשיו של המשיב עת יצאו לרכוש בעבורו מזון ואלכוהול.

9.            לבסוף עתר ב"כ המבקשת להותרת התנאים המגבילים על כנם שכן, לדידו, תנאים אלו מהווים את האיזון הראוי בין אינטרס המבקשת בקיומו של ההליך לבין זכותם של המשיבים לפגיעה ברמה הפחותה ביותר.

10.       לשיטתו, הקלה בתנאים, בהם מצויים המשיבים, תגרום לשיבוש הליכי משפט, להשפעה על עדים ולפגיעה בראיות.

11.       ב"כ המשיבים הדגישו את השלב המאוחר בו התוודעו המשיבים לתוצאות מעשיו של משיב 1. נכון הדבר כי המשיבים סייעו למשיב 1 אך בתחילה, ועד לחזרתם מכפר קאסם, לא ידעו המשיבים כי משיב 1 רצח את המנוח.

12.       ב"כ המשיבים אבחנו בין מקרים בהם הסיוע לאחר הפשע מתבצע כהמשך לקשר אשר נקשר לפני הפשע, לבין המקרה דנן. כאשר הסיוע לאחר הפשע מהווה המשכו הישיר של הקשר לפשע ואכן, מעיד הוא על העדר יחס לשלטון החוק ועל חוסר מורא מפניו בעוד שבמקרה דנן אין למשיבים קשר לפשע ולתכנונו.

13.       ב"כ המשיבים הפנו לבקשת המעצר בה נאמר כי כלל המשיבים הודו במיוחס להם ועמדו על חוסר יכולתם לשבש את ההליכים, אף אם ירצו בכך, לאור הודאות אלו.

14.       ב"כ המשיב 3 הדגיש את גילו הצעיר של משיב 3 ואת היותו נעדר עבר פלילי.

15.       ב"כ משיב 4 הדגיש כי המשיב אינו מכיר את משיב 1 והמפגש בביתו של משיב 4, בתיווכו של משיב 3, היה מפגשם הראשון. בנוסף, הגיש מסמכים רפואיים המדגישים את מצבו הרפואי של משיב 4.

דיון והכרעה

16.       בבקשת המעצר הפנתה המבקשת לשתי עילות מעצר. האחת, בשל החשש משיבוש הליכי משפט בהתאם לסעיף 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו - 1996 (להלן "חסד"פ מעצרים"). השנייה בעקבות מסוכנות המשיבים בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ב) לחסד"פ מעצרים.

17.       בדיון אשר נערך בפניי ביום 29.10.12 עמד ב"כ המבקשת על החשש משיבוש הליכי משפט בלבד וללא התייחסות לעילת המסוכנות. גם לגופם של דברים נראה כי מסוכנותם של המשיבים אינה ברמה הגבוהה ביותר.

18.       באשר לעילת השיבוש- כפי שכתבתי בעניינו של משיב 2 (ראה החלטתי מיום 31.10.12) אמנם, לא ניתן להסיק באופן ודאי כי " מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה" (קהלת א, ט) אך ניתן לראות במעשי העבר אינדיקציה להיתכנות מעשים דומים בעתיד.